גזר דין בתיק תפ"ח 3319-01-09

בהכרעת הדין מיום 4.11.2010, הרשענו את הנאשם בעבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין"), בשל כך שביום 13.12.2008 קטל את ולרי גיטלמן ז"ל (להלן: " ולרי"). על נסיבות הרצח עמדנו בהכרעת הדין ואין לנו אלא לשוב ולהפנות אליה.

בישיבת 4.11.2010, ביקש הסנגור לאפשר הצגת חוות דעת מומחה ביחס לנאשם, שיהא בכוחה לבסס את העתירה להטלת עונש מופחת בגין ההרשעה, בהתאם לסמכותנו לפי סעיף 300א(א) לחוק העונשין. נעתרנו לבקשת הסנגור וקבענו את הדיון ליום 30.12.2010, אלא שבמועד זה נבצר מאיתנו לקיים דיון מחמת שביתת הפרקליטים, ועל כן נדחתה הישיבה ליום 6.2.2011. בישיבה זו, הודיענו הסנגור כי טרם הושלמו בדיקות הנאשם בידי מומחי ההגנה. דחינו אפוא את המשך הדיון ליום 13.4.2011, אך בסופו של דבר הודיענו הסנגור כי " אין בידו להציג חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של הנאשם לעניין טיעון בדבר ענישה מופחתת" (ראו ההודעה מיום 3.4.2011).

לאור זאת עתרה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם את עונש החובה של מאסר עולם, כקבוע בחוק העונשין. לא שמענו טיעון אחר מפי הסנגור בעניין זה.

שמענו ביום 6.2.2011 את חקירת אמו של ולרי, הגב' איוונובסקי, אשר הגישה הצהרת נפגע (ע/1). מדבריה עולה כי ולרי היה בנה היחיד, אותו גידלה כאם חד הורית ויחד עימו הגשימה את חלום העלייה לישראל בשנת 1993. מותו בטרם עת גרם וגורם לה נזקים נפשיים.

היא מעלה בעיני רוחה במיוחד את תמונות הרצח הנורא, הירייה בראשו של ולרי, חניקתו בעזרת כבל חשמלי ומעל כל אלה, עריפת ראשו והשלכתו אל פח אשפה בחצר ביתה. לא זו אף זו, הגב' איוונובסקי מתארת אף את הנזק הכלכלי שנגרם לה עקב הרצח, באמרה שולרי, שהיה בן 34 שנים במותו, היה אמור לסייע לה כלכלית ולתמוך בה לעת זקנה. היא טענה כי ולרי לא היה מסייע לה כלכלית לעיתים תכופות בהווה, וציפייתה הייתה לתמיכה עתידית ממנו (עמ' 263 שורות 5 - 6 לפרוטוקול).

ב"כ הצדדים השמיעו בפנינו בישיבת היום את טיעוניהם בנושא הפיצויים ואף אפשרנו לעו"ד גב' בלקינד, המייצגת את משפחתו של ולרי, לומר דברים בשמם. בין היתר ציינה כי כיום לא מתנהל הליך אזרחי.

ב"כ המאשימה עתרה לפסוק פיצויים, שיועברו הן לאמו של ולרי והן לבנו הקטין המתגורר עם אמו בחו"ל. ככל הנראה, היו המנוח ואם הקטין פרודים בעת הרלוונטית. ב"כ המאשימה הדגישה את נסיבות האירוע, והכוונה היא שלא רק שחייו של ולרי קופחו אלא שגופתו הושחתה, מה שגרם למשפחה זעזוע קשה ביותר. אמנם הגב' איוונוסבקי אינה תלויה במנוח כלכלית, נכון להיום, אולם לדבריה המנוח סייע לה כלכלית ובנוסף ראוי לפסוק לה פיצויים בסכום משמעותי בגין האובדן והכאב הקשה מנשוא. כמו כן יש מקום לפסוק פיצויים לקטין, אשר איבד את אביו, הגם שלתפישתה, מן הראוי שחלק הארי של הפיצויים ינותבו לגב' איוונובסקי. לגבי גובה הסכום, הופנינו לפסיקה שבה נפסקו לזכות קרבנות העבירה סכומים שנעו בין כ-100,000 ש"ח ועד הסכום המירבי (228,000 ש"ח, בעת ההיא).

ב"כ הנאשם הדגיש בפתח דבריו את חרטתו העמוקה של הנאשם וכן הביע אמפטיה בשם הנאשם לצערה העמוק של הגב' איוונובסקי. יחד עם זאת, לעניין הפיצוי הדגיש כי לא הונחו לפני בית המשפט ראיות לגבי גובה הנזק, והדברים אמורים במיוחד לגבי הנזק הכלכלי שנגרם עקב קיפוח חייו של ולרי. אשר לכאב והסבל, עתר הוא לפסיקת סכום לא גבוה בשים לב לכך שעומד להיגזר על הנאשם מאסר עולם.

יצוין כי הגב' איוונובסקי אמנם אינה יורשתו החוקית של ולרי (שכן יש לו בן, המצוי בחזקת אמו והללו מתגוררים בחו"ל), אך אין בכך כדי לשלול את זכאותה לפיצויים שכן אלה נפסקים ל" מי שנפגע במישרין מעבירה, וכן בן משפחה של מי שהעבירה גרמה למותו ..." (ראו הגדרת "נפגע עבירה" שבסעיף 1 לחוק  זכויות נפגעי עבירה, התשס"א 2001). בהגינותו, הסכים ב"כ הנאשם, עו"ד קינן, כי נגרמו כאב וסבל לאמו של ולרי, ולא כפר בזכותה לפיצויים.

ברע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 8.8.2007, קבעה כב' הנשיאה בייניש כי הפיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין, הינם בעלי מאפיינים אזרחיים מובהקים אך זאת - בלא התעלמות מן ההיבט העונשי המצוי בהם:

"עניין לנו בהוראת חוק מורכבת, המשלבת מאפיינים אזרחיים יחד עם מאפיינים עונשיים, תכליות אזרחיות יחד עם תכליות מן התחום הפלילי. מורכבות זו אינה מאפשרת לקבוע באופן חד ומוחלט כי מדובר בהוראה 'אזרחית' מובהקת, המעוגנת כולה בדין האזרחי, וכי הכללים החלים עליה נגזרים מתחום דיני הנזיקין בלבד. הרכיב האזרחי הוא ללא ספק הרכיב הדומיננטי באופיים של הפיצויים לטובת נפגע עבירה, אך אין להתעלם מכך שבאופן טבעי, הפיצוי הקבוע בסעיף 77 לחוק מושפע גם מסביבתו הפלילית, ודבקות בו נורמות ותכליות מן התחום הפלילי (ראו פרשת אסף, בעמ' 465). כך, למשל, יש בחיובו של הנאשם בפיצוי הנפגע יסוד של היטהרות לנאשם העשוי לתרום לשיקומו, וכן יש בכך משום שילוב נפגע העבירה כמשתתף בהליך הפלילי, מתוך ראייה כי הטבת נזקו הינה חלק חשוב בתהליך הענישה ובהפנמת נורמות ההתנהגות הראויות".

אין ספק בליבנו כי בבצעו את העבירה החמורה ביותר עלי ספר החוקים, גרם הנאשם סבל בל יתואר לגב' איוונובסקי. כל שתיארה היא לפנינו הן בתצהירה והן בדברי עדותה, אינו יכול לשקף באופן מלא את שעובר עליה מדי יום ומדי שעה. אנו סבורים כי נסיבות העניין מצדיקות השתת פיצויים על הנאשם. עת אנו משווים נגד עינינו את אינטרס הציבור שבהרתעת היחיד והרבים, את עיקרון ההלימה בין המעשה לבין הנזק שנגרם לגב' איוונובסקי בעטיו (שעיקרו כאב וסבל), וכן את נסיבותיו האישיות של הנאשם, הנדון למאסר עולם ואפשרויותיו הכלכליות תהיינה מוגבלות, דעתנו היא כי יש להשית על הנאשם פיצויים בסכום הולם, גם אם אינם עולים כדי הסכום המירבי הקבוע בחוק. עם זאת, יש להביא לכלל ביטוי את הסבל, הכאב והאובדן שנגרמו לבני המשפחה.

סברנו כי יש מקום לחייב את הנאשם בתשלום פיצויים גם לבנו הקטין של ולרי, השוהה בחו"ל עם אמו. גם אם לא הובאו לפנינו ראיות כלשהן בעניין זה, ברור לנו כי בצד רצח אב קיים נזק קשה לקטין גם בהיבט של הכאב והסבל וגם בהיבט הכלכלי. לגבי חלוקת הסכום - מקובלת עלינו עמדת המאשימה, המשקללת את כלל הנסיבות.

לנוכח  האמור לעיל, אנו מטילים על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר עולם, כקבוע בסעיף 300(א) לחוק העונשין (הנאשם נתון במעצר מיום 17.12.08);

ב. קנס בסכום של 5,000 ש"ח או 90 ימי מאסר תמורתו;

ג. תשלום פיצויים בסכום של 120,000 ש"ח. סכום זה יחולק כדלקמן: 40,000 ש"ח לבנו של ולרי; 80,000 ש"ח לגב' איוונובסקי. הפיצויים ישולמו עד ליום 1.4.2012. הפיצויים יופקדו בקופת בית המשפט.

סכום הפיצויים שנפסקו לקטין בסך 40,000 ש"ח, יועברו לאמו, כאפוטרופא הטבעית של הקטין. הואיל והאם שוהה בחו"ל, תוודא ב"כ המאשימה ביצוע החלטת בית המשפט. העברת הסכום היא בכפוף לכך שהאם תפתח חשבון בנק על שם הקטין, ותדאג שהכסף יושקע באופן שישמור על ערכו. הקטין יוכל לקבל את סכום הפיצויים עם הגיעו לגיל 18.

סך של 80,000 ש"ח יועבר לגב' איוונובסקי (אם הקורבן).